חורשת זיכרון לנופלים מבית ספר תיכון עירוני ה'

החורשה בכניסה לבית הספר, ולה שתי כניסות. בחורשה מסלעה מדורגת, היוצרת ספסלי ישיבה בין העצים. הספסלים פונים אל קיר ארוך הניצב לאורך השביל החוצה את החורשה, קיר בטון מצופה גרנוליט ונטוי לאחור ועליו, לכל אורכו, פסים אפורים. על הפסים לאורך הקיר שמות הנופלים וציון שנת הנפילה. לצד החלק הימני של הקיר לפיד זיכרון מברזל.על פסי הקיר, בין שמות הנופלים, משובצים דברים. בצד אחד הפסוק "אלה אֶזכרָה ואשפכָה עלי נפשי" (תהילים מ"ב, ה'), במקום אחר מילות שיר: "כי האדם עץ השדה. כמו האדם גם העץ צומח, כמו העץ האדם נגדע..." (נתן זך, עץ השדה), ובמרכז הקיר מילותיה של אם שכולה אודות ההנצחה: "ושוב, כמדי יום, נלך במסע הכואב. לאט, בכבדות נעבור ליד פינות זיכרון הצובטות את הלב. גם אם בשניים נפסע, קרובים, אוהבים, זוכרים, הרי בזה המסע עמוקה השתיקה. כל אחד בצערו, כל אחד בכאבו, לבדו..."