בת סבטלנה ויעקב. נולדה ביום ו' בטבת תשמ"ז (7.1.1987) בעיר גומל שבבלרוס (ברית המועצות לשעבר) למשפחת מורים. אחות לדימיטרי.

עד עלייתה, למדה בגן ילדים בעיר מולדתה. בסוף חודש מרס 1991, והיא בת ארבע, הגיעה עם משפחתה לארץ. המשפחה השתקעה באשדוד, ורעיה הלכה לגן ילדים של תנועת חב"ד, שם נפגשה לראשונה עם ילדים ישראלים. את לימודיה המשיכה באשדוד, בבית הספר היסודי "אשכול", ובבית הספר התיכון "מקיף א'" שבו למדה במגמה העיונית.

רעיה הייתה ילדה טובה וקשובה, קשורה מאוד לבית ולמשפחה, ואהבה בעלי חיים. היא הייתה מוקפת חברים ואהובה מאוד. ביטחונה העצמי היה גבוה, ואת דעותיה המגובשות הביעה בשפה צלולה ובהירה.

בביתה למדה רעיה להעריך את היופי שבתרבות ובאמנות. היא פיתחה תחומי עניין מגוונים, וגילתה משיכה מיוחדת לתרבות המזרחית. בטיול בת המצווה ביקרה בפירמידות שבמצרים, וחזרה עמוסת רשמים. בשעות הפנאי אהבה לקרוא ספרים, להאזין למוזיקה ולבקר בתיאטרון, וזכתה לצפות בהצגות תיאטרון בישראל ובבלרוס.

כתלמידה הייתה רעיה נבונה וחרוצה, גילתה מוטיבציה ויכולת, והגיעה להישגים מרשימים. בילדותה השתתפה בקורסי מחשבים במרכז ההדרכה על שם ג'ון ברייס, ורכשה ידע רב ומומחיות.

יכולת הנתינה של רעיה ורצונה לתרום ולעשות למען הזולת היו ידועים ברבים. במסגרת פרויקט המחויבות האישית בבית הספר, התנדבה בתכנית לקידום מצויינות של עמותת "אור לחינוך". היא קיבלה תחת חסותה ילד בכיתה ו', והשקיעה מאמצים רבים בקידומו ובחיזוק דימויו העצמי. רעיה שימשה לילד מודל לחיקוי ומקור להשפעה חיובית. בגין עבודתה בחונכות, זכתה לתעודת הצטיינות. שנים לאחר שהסתיים הפרויקט, המשיכה לשמור על קשר עם הילד, וללוותו בתהליכי ההשתלבות במערך הלימודים והחברה.

רעיה אהבה מאוד את החיים והייתה פעלתנית ונמרצת. הייתה מוכשרת בספורט, שיחקה טניס, השתתפה בחוגי שחייה, והתאמנה בהיאבקות. בנעוריה הצטרפה לגדנ"ע, מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת הנוער והכנתו לשירות הצבאי. היא התעניינה בפוליטיקה, הייתה מעורה בנושאים שעמדו בראש החדשות, וגילתה מעורבות במתרחש בארץ ובעולם.

בראש ובראשונה, הייתה רעיה ציונית נלהבת. היא אהבה את הארץ והרבתה לטייל בה, ודיברה רבות על הצורך לשרת בצבא שירות משמעותי ולתרום ככל האפשר לארץ ולמדינה.

רעיה ציפתה מאוד לשירותה הצבאי ועם גיוסה, בסוף חודש אוקטובר 2005, הוצבה בחיל הים. לאחר הטירונות עברה בעתלית קורס מפעילות מחשב, ולאחריו שובצה בבסיס חיל הים באשדוד. בתקופת מלחמת לבנון השנייה עברה לבסיס יחידת שליטה ימית במפקדת חיל הים.

רעיה אהבה מאוד את שירותה, את תפקידה ואת חבריה, וזכתה להערכתם של מפקדיה. היו לה חלומות רבים, אך היא לא זכתה להגשימם.

ביום ז' באדר א' תשס"ח (13.2.2008) נפלה רעיה בעת שירותה והיא בת עשרים ואחת. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הניחה הורים ואח, והותירה חלל עצום בלב בני משפחתה וחבריה.

הספידה אותה מנהלת בית הספר "מקיף א'": "רעיה יקרה, איך מתרגלים לחיות עם ילד שאיננו? אומרים שמוכרחים ושאין ברירה אחרת, אבל זה בלתי נתפס לומר למישהו להתרגל לחיות בלעדייך. ליווינו אותך בצמיחתך, בהתבגרותך, ראינו כיצד את הופכת לאדם צעיר, סקרנית ומתעניינת, נחושה בדעתך, נלחמת עליה ועל זכותך להביע אותה.
בשיחות בכיתה דיברת ציונות והפגנת את אהבתך למדינה ואת מחויבותך אליה. לפני חודש מלאו לך עשרים ואחת. אני בטוחה שיום זה להורייך לא פשוט, אך למרות מצבך הקשה, הם לא איבדו תקווה להחלמתך.
כל התקופה האחרונה טלטלה את כולנו מתקווה לייאוש. היינו בטוחים שהכוח יעמוד לך ותצאי מזה, כי ילדה חזקה היית, והיית לנו כבת משפחה.
יעקב, סבטה ודימה, גם לנו הייתה הזכות להיות חלק בחייה של רעיה. אין ביכולתנו למלא את מקומה, אבל בית 'מקיף א'' הוא משפחה, וכמשפחה נעשה כל שנוכל כדי לעודד ולתמוך, להושיט יד ולתת כתף מנחמת.
רעיה, קשה להאמין שלא ניצחת במלחמה על החיים שכה אהבת. קשה להיפרד. היי מלאך השומר מלמעלה. ינעמו לך רגבי האדמה, ואני יודעת שמשהו ממך הולך איתנו ונשאר בליבנו.
משפחה יקרה. אי אפשר לנחם על מות ילד. אי אפשר להשלים עם חיים צעירים שנגדעים. אני תפילה שמן השמים תנוחמו. תהי נשמתה צרורה בצרור החיים."