בנם של שגית ושאול. נולד ביום ז' באדר ב' תשמ"ט (14.3.1989) בירושלים.

יקיר גדל בירושלים, ילד עם לב זהב, נשמה ענקית וצחוק מתגלגל, שהפיץ אור, חום ואהבה בכל מקום בו דרך.

למד בבית ספר יסודי בפנימיית "בני ברית" בירושלים. המשיך לפנימייה סמוך לתל מונד ולכפר הנוער "קדמה" בדרום, שם סיים בהצלחה שתים-עשרה שנות לימוד. בשנות לימודיו התפתח והעצים את עצמו במידה רבה, בלט בחברת הנוער ורכש חברים שליוו אותו כל חייו, הן מבין חבריו ללימודים והן מבין אנשי הצוות בכפר הנוער.

לקראת גיוסו לצבא, יועד לתפקיד תומך לחימה, אך התעקש לשרת בתפקיד קרבי. הוא הפך עולמות ואף שלח מכתב לנשיא המדינה, ולבסוף קיבל את מבוקשו.

ב-2007 התגייס לצה"ל ושירת שלוש שנים כלוחם בחיל הרגלים, בחטיבת "כפיר". מפקדיו העריכו אותו מאוד וסמכו עליו בעיניים עצומות.

אחרי השחרור הכיר את טלי, בחירת ליבו, שהייתה אז אימא לילד בן שנתיים בשם אושר. השניים התאהבו והתחתנו, ויקיר גידל את אושר כאב. בהמשך, הביא עם טלי לעולם שני ילדים – נוהר ורותם. המשפחה התגוררה בירושלים, יקיר היה אבא ובעל למופת ושימש כעמוד התווך של משפחתו הגרעינית והמורחבת.

אחרי שעבד זמן מה במכון רישוי, ב-2015 התחיל יקיר לעבוד בחברת "ברינקס". הצליח בעבודתו, והתקדם לתפקיד מנהל צוות ומדריך. בשעות הפנאי אהב טיולים בשטח ומדי יום שישי יצא לרכוב על אופנוע השטח שלו. עם השנים, התקרב לדת וגילה אהבה גדולה לתורה ולמצוותיה.

הוא היה אדם בעל נתינה אינסופית, שהרבה בתרומות ובמעשים טובים ועשה הכול בסתר ובצניעות, מבלי לספר על כך לאחרים. תמיד שם את האחר לפניו, דאג ועזר לכולם גם מבלי שביקשו, ועשה כל שביכולתו על מנת לשמח את סובביו. אימו מספרת כי מדי לילה נהג להתקשר אליה ולספר לה בדיחה, ואם לא הבינה חזר וסיפר לה עד שצחקה. שכנתו סיפרה שתמיד עזר לה לסחוב את המצרכים והזכיר לה שביתו פתוח בפניה בכל עת, לכל מה שתצטרך.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה, התקשר ליקיר מפקד גדוד המילואים שבו שירת מאז סיום הסדיר, גדוד 8718 בחטיבה 261. יקיר היה בבית הכנסת, בנו ענה לטלפון והעביר את ההודעה לאביו. יקיר התקשר חזרה למפקדו ובעקבות השיחה מיהר להתייצב.

יקיר, שהיה בצוות חפ"ק המג"ד, לחם בגבורה מיומה הראשון של המלחמה ביישובי הנגב המערבי שהותקפו על ידי מחבלי החמאס. בהמשך, היה מהראשונים שנכנסו ללחימה קרקעית בשטח רצועת עזה.

באחד מימי המלחמה, יקיר עזר לחייל שנפצע וחבש אותו. זמן מה לאחר מכן, כשיצא הביתה להתרעננות, ביקש לאתר את החייל ולבדוק מה שלומו, והקדיש לכך זמן יקר ומאמצים רבים, למרות הזמן המועט שהיה לו לבלות עם משפחתו.

ביום שבת, 18.11.2023, יקיר ביצע מטלות עם מפקדת הגדוד. בשעות אחר הצהריים הוא נורה ונהרג בקרב בצפון הרצועה, באזור סלטין סמוך לג'בליה.

רב-סמל ראשון יקיר ביטון נפל בקרב ביום ה' בכסלו תשפ"ד (18.11.2023). בן שלושים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה וילדים, הורים, אחים ואחיות.

בני המשפחה נפרדו מיקיר. "הוא חסר לי בכל רגע, אבל אני גאה בו עד בלי דעת", כתבה אימו שגית. אביו הוסיף: "אנחנו מרגישים את החוסר שלו בכל המובנים".

אשתו טלי כתבה: "הוא היה האור שלי, והאור הזה לא יכבה לעולם". ילדיו הוסיפו: "אבא היה גיבור שלנו, גם לפני וגם אחרי המלחמה".

"קשה לדבר עליך בלשון עבר", כתב אושר, "אתה מסוג האנשים שמפזרים אור בכל פינה חשוכה. זה לא מתעכל שאתה ושמחת החיים שלך לא פה... לנצח נזכור את טוב ליבך, כמה אהבת לעזור בכל הזדמנות לכולם, ישר אחרי יום עבודה. יהי זכרך ברוך, מלאך".

משפחתו וחבריו של יקיר ערכו טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.

במתנ"ס "בית רחל" בשכונת מגוריו של יקיר בירושלים הוקמה פינת הנצחה לזכרו ולזכר תושבי השכונה אושר ומיכאל וקנין, שנרצחו בשביעי באוקטובר בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה". על קיר המתנ"ס צוירו דיוקנאותיהם של השלושה.

עמודים לזכר יקיר נפתחו באתרים "למלא את החלל", remember.bio ו-memoriz.plus.