בן לאה ורחמים. נולד ביום י"ג באדר א' תשי"ז (14.2.1957) ברמתיים. אח לרותי, אורי, יורם, עופרה ואלי.

גדעון, ראשון הבנים במשפחה, גדל במושבה שלימים הפכה להוד השרון. את ראשית חינוכו קיבל בבית הספר היסודי "נווה נאמן" והתבלט באהבתו למספרים: אהב לפתור תרגילי חשבון ונהג לתרגל גם עם אחיו, תוך שהוא מחבר ומכתיב להם תרגילים, בודק את התוצאות, מתקן ומסביר.

נוכח כישוריו הטכניים וידיו הטובות, המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי "אונים" שבכפר סבא, שם למד במגמת מכונאות רכב. היה חביב על כולם – מורים ותלמידים כאחד – בזכות אישיותו הנוחה ונועם הליכותיו. כשהוריו הגיעו ליום הורים, המורה אמרה: "חבל שהגעתם, גדעון ילד חכם, מבריק, נעים הליכות, מחונך ומשמש דוגמה ומופת".

בשעותיו הפנויות אהב להאזין למוזיקה טובה – לשיריהם של בארי וייט האמריקני, דמיס רוסוס היווני ולהקת "הצלליות" הבריטית; אהובים עליו במיוחד היו שירי אהבה מכל הזמנים.

בשנת 1975 התגייס גדעון לצה"ל, הוצב בחיל החימוש (כיום: חיל הטכנולוגיה והאחזקה) ושירת בתפקיד תומך לחימה כמכונאי טנק – תפקיד שהביא בו לידי ביטוי את מומחיותו בתחום המנועים. תואר כחייל טוב ומקצועי שמילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו.

לאחר תקופה קצרה סופח לבסיס השריון "ביר תמדה" שבסיני, אזור שנשלט אז בידי ישראל. במהלך שירותו, באחד מאימוני השדה שנערכו בשעת לילה, נפגע רגשית ונפשית בעקבות טראומה, ומאז לא שב לעצמו.

לאחר שחרורו מצה"ל השתדל להמשיך בחייו, עטוף באהבת בני משפחתו. הרבה לשבת על צוקי הדולפינריום שבדרום תל אביב ולצפות בים, מכונס במחשבותיו.

גדעון הרבה ללכת ל"בית הלוחם" בתל אביב, שם הכיר חברים וחברות ואף היה בזוגיות. נהג לטייל עם חברים שהכיר ב"בית הלוחם", ואף טסו לטיולים מאורגנים שונים בחו"ל.

גדעון גמזו נפטר ביום ט' בטבת תשס"א (4.1.2001), והוא בן ארבעים ושלוש. הובא למנוחות בבית העלמין "נווה הדר" שבהוד השרון. הניח אחריו הורים, אחים ואחיות. על מצבתו נחקקו המילים "זכרך לא ימוש מליבנו לעד".

לאחר פטירתו הוכר כחלל צה"ל.

גדעון הונצח בעירו הוד השרון – ב"בית יד לבנים", באנדרטה לבני רמתיים שנפלו במערכות ישראל, באנדרטה לנופלים בוגרי בית הספר "נווה נאמן" ובאתר האינטרנט העירוני "גל-עד לזכרם". אחותו עופרה הנציחה את זכרו בציור "שעון הזמן" שציירה האמנית הלנה לוי בטכניקה של צבעי אקריליק – יצירה שנוצרה בתהליך משותף עם האחות בהשראת דמותו.